אם את/ה מחפש/ת מטפל/ת המתמחה בטיפול בסכיזופרניה ופסיכוזה באזור מגוריך אנא הכנס/י לכאן

אם אתם מחפשים חלופה לאשפוז פסיכיאטרי במצב משבר אתם יכולים לשקול את חיבורים  סוטריה  או להתערבות במשבר במשפחה – את מרחבים

בבוקר חתונתה ביקשה איילין סאקס מבעלה לעתיד להרגיעה ולהבטיח לה שבחתונה לא ישתתפו חייזרים, וכך הוא עשה. לא פעם במהלך השנים היתה משוכנעת לחלוטין בכך שישויות מרושעות מפעילות אותה. את בעלה הכירה סאקס באוניברסיטה בה עבדה. כשהתחתנה איתו, היא היתה כבר פרופסורית למשפטים ולפסיכיאטריה, הספיקה להשלים הכשרה פסיכואנליטית והייתה לאנליטיקאית חוקרת. בשיא הקריירה שלה, החליטה איילין סאקס "לצאת מהארון" ולכתוב ספר המתאר את סיפור חייה – את "מסעה דרך השגעון," כלשונה.

(צפו בהרצאתה בטד:   http://www.ted.com/talks/elyn_saks_seeing_mental_illness.html)

סאקס מתמודדת עם סכיזופרניה, שהיא מחלה הפוגעת בכאחוז מהאוכלוסייה. סכיזופרניה מופיעה בדרך כלל בשנות העשרה המאוחרות והעשרים המוקדמות. מאפייניה המובהקים הם מחשבות שווא והלוצינציות (כגון שמיעת קולות,) ומאפיינים נוספים הם חוסר אנרגיה, בלבול וחוסר ארגון. לסכיזופרניה אין כל קשר ל"הפרעת אישיות מפוצלת," קיומן של כמה אישיויות באדם אחד, על אף השימוש השגור והמטעה בתואר "סכיזופרני" לתאור אדם או ארגון הסובל מ"פיצול אישיות." עד לא מכבר, חשבו אנשי מקצוע שלסכיזופרניה מאפיינים ניווניים. סאקס מוכיחה שעל החולים בסכיזופרניה לא חייב להיגזר ניוון. היא חולה בסכיזופרניה קשה, ובכל זאת מצליחה לתפקד ברמות הגבוהות ביותר.

אחד המאפיינים של החוויה הסכיזופרנית, הוא הפגיעה ביכולת למתן משמעות "מובנת מאליה" לגירויים פנימיים וחיצוניים "רגילים." למשל, מה שאדם רגיל יכול לחוות כדיבור פנימי ביקורתי "אני עצלן, הייתי צריך לגמור לכתוב את הדוח הזה לפני שבוע" – יכול להיחוות על ידי החולה בסכיזופרניה כקול חיצוני נוזף. כיצד אנו יודעים שמקורו של הדיבור הפנימי שלנו הוא בנו? אין לנו שום "הוכחה" לכך. יש לנו מנגנון מוחי או נפשי האחראי לכך שנזהה את מקור הקול הפנימי הזה בעצמנו באופן "ברור מאליו." מה קורה כשמנגנון זה נפגע ?

אם נדמיין לעצמנו מצב בו מה שבדרך כלל ברור לנו מאליו אינו ברור יותר, נוכל אולי להמשיך ולשאול כיצד אנו יודעים בוודאות שהאדם שאנו פוגשים בבוקר הוא בן הזוג המוכר והאהוב עלינו ולא מישהו, אולי חיזר,  המתחזה לו. נסו להיזכר בחוויות קיצוניות כגון סיוטי לילה, נסו להיזכר בבלבול, בקושי לשייך חוויה למקורה, לדעת מה מציאותי ומה לא. כעת תארו לעצמכם שחוויות כאלה פוקדות אתכם באורח משכנע ומלא חיים באופן עקבי וחוזר על עצמו, ונסו לדמיין את ההתשה, האימה, ואת הניסיון לתת משמעות לרצף החוויות שלכם. אם תעשו זאת תוכלו אולי לדמות לעצמכם חלק ממה שחווים איילין סאקס ומיליוני אנשים המתמודדים עם המחלה.

חלק מהחולים בסכיזופרניה מתמודדים עם הבלבול, האימה, וההתשה על ידי התכנסות בעולמם הפנימי, צמצום מגעם עם העולם שבחוץ, וניסיון למזער את מספר הגירויים החיצוניים והפנימיים להם הם נתונים. חלק אחר "מחבר סיפור" שיוכל להסביר את החוויות שהוא חווה. הסיפור הזה מושפע מעולמו הרגשי של כל אחד ואחד. זה יכול להיות סיפור מפחיד על סוכנים העוקבים אחריו, או סיפור מגלומאני על יעוד דתי או פוליטי.

סאקס מתארת בסיפרה כיצד חוויות מתונות של "מוזרות" כגון חוויה שהבתים בדרך מבית הספר לביתה מדברים אליה, הלכו והפכו לחוויות קיצוניות יותר ויותר. לפעמים, סאקס חשבה שאנשים אחרים חווים את אותן החוויות, אולם מצליחים איכשהו להסתיר זאת. סאקס מתארת כיצד אמרה לרופא, או לחבר, משפטים כגון "אני מסוכנת. הרגתי הרבה אנשים – כמה אנשים אתה הרגת?" לפעמים דיבור כזה הביא אותה לאשפוז, במהלך כמה מאשפוזים אלה נכבלה למיטתה בידיה וברגליה לשעות ארוכות. (לא מפתיע אם כן, שהעיסוק בהגנה על זכויותיהם המשפטיות של חולי נפש הפך לתחום התמחותה.)

בתקופות אחרות הבינה שחלק מהקולות הפנימיים והמחשבות המוזרות הן ביטוי של "השדים שלה" כפי שקראה להם. בתקופות אלה היא חייתה חיים כפולים. מצד אחד היא נעזרה במספר מצומצם של חברים ואנשי מקצוע שידעו, ומצד שני הסתירה את שהתחולל בנפשה. היא מתארת בספרה את המאמץ לשבת בשיעור או בראיון עבודה תוך התמודדות עם ה"שדים" מצד אחד ומאמץ להתנהג "רגיל" מצד שני. ההסתרה היתה דרכה להתמודד עם הסטיגמה המוטבעת בחולי נפש, עם הדעות הקדומות והפחדים של הציבור, מבלי לוותר על ההזדמנויות ללמוד ולעבוד כמו כל אדם.

סיפור חייה של סאקס מעורר שאלות הנוגעות לשיח הרווח היום על אופי הטיפול בסכיזופרניה. מאז הופעת התרופות האנטי פסיכוטיות השימוש בהן נחשב לטיפול המומלץ בסימפטומים של המחלה. חולים רבים מתקשים להשלים עם הרעיון שרווחתם תלויה בשימוש בתרופות, עם התווית הכרוכה בנטילת תרופות פסיכיאטריות, ועם תופעות הלוואי של התרופות. עשרים שנה עברו בטרם השלימה סאקס עם כך שתאלץ כנראה ליטול תרופות כל חייה.

מקובל כיום גם שתפקידו של הפסיכותרפיסט הוא לעזור לחולה סכיזופרניה להשעות את האמונה באמיתות ההלוצינציות ומחשבות השווא ואף להתעלם מהן. המטפל מנסה לעזור למטופל להתארגן ולתפקד העולם ה"אמיתי", ולשמור על מרבית התפקודים שאדם "רגיל" שומר עליהם. במהלך חייה היו תקופות שיכולתה של סאקס לשמור על היגיינה, על תזונה נאותה, או להמשיך ולקחת תרופות התדרדרה כפי שקורה לחולים רבים בסכיזופרניה. סאקס ניסתה להעזר בטיפולים פסיכולוגיים שנועדו לעזור לה "להתארגן", אולם היא מתארת את אכזבתה מטיפולים אלה. ההתמקדות בתפקוד וחוסר תשומת לב לחוויה, נחוו על ידי סאקס כמבטאים פחד וריחוק ממנה, ובסופו של דבר, סאקס נמנעה מלשתף מטפלים אלה גם בהתדרדרות בתיפקודה. לעומת גישה זו לטיפול בסכיזופרניה, סאקס נעזרה בטיפול פסיכואנליטי והיא משוכנעת שהאנליזות שעברה הן שעזרו לה בהתמודדותה עם המחלה.

הניסיון לטפל באנשים הסובלים מסכיזופרניה באמצעות אנליזה נתון כיום לביקורת חריפה.  אנליזה מעודדת ערעור על "המובן מאליו" וחשיפה של העולם הרגשי המודחק. האם אדם המתמודד עם מחשבות שווא והלוצינציות זקוק לערעור נוסף על תחושת המובן מאליו? האם מי שחושב שהוא הרג אנשים בכוח מחשבתו יפיק תועלת מכך שמטפל יתייחס ברצינות למחשבה זו וינסה להבין את משמעותה?

סאקס משוכנעת שכן. באנליזות היא דיברה על חוויותיה הקיצוניות, ואלו זכו לפרשנות תוך התייחסות לעולמה הרגשי הסוער. סאקס מספרת שפגישות אלה איפשרו לה לשמור על "נורמליות" מחוץ לחדר הטיפול, ובהעדרן, היא היתה "מתפרקת". הכשרתם של פסיכואנליטיקאים ומטפלים פסיכודינמיים מאפשרת להם לתת משמעות גם לחוויות נפשיות לא "מסודרות" כגון חלומות, ולהתמודד עם תהליכים רגשיים רבי עוצמה המתרחשים בחדר הטיפול. הכשרה שכזו איפשרה למטפליה של סאקס להקשיב לחוויותיה גם כשהייתה משוכנעת שהיא נתונה לשליטת ישויות זרות, או שהמטפל שלה אינו המטפל שלה אלא אדם המתחזה לו באופן זדוני.

מן הראוי לציין שמאפיין נוסף של טיפול אנליטי הוא ייחוס שורשי ההפרעות הנפשיות לילדות המוקדמת. סאקס דוחה היבט זה. היא מדגישה שאת הגורמים למחלתה אין למצוא בפגיעות או חסכים שעברה בילדותה, ואת האשמה במחלתה אין לתלות בהוריה. היא מתארת הורים עם יתרונות וחסרונות, ומדגישה שהחוסן שהעניקו לה בילדותה איפשר לה להצליח, על אף מחלתה.

מסלול חייה של סאקס הוא נדיר ביותר ואין לגזור ממנו מסקנות פשטניות. למרבה הצער, המשברים, הסימפטומים המציקים, תופעות הלוואי של התרופות, והעדר תמיכה מתאימה, מונעים מרוב החולים בסכיזופרניה למצות את יכולותיהם, ולעיתים קרובות מביאים לנשירה ממסלול של חיים נורמטיביים. רוב האנשים החולים בסכיזופרניה נזקקים לעזרה שונה מזו לה נזקקה סאקס, שבעזרת התרופות והטיפול האנליטי בלבד הצליחה לשמור על רמת תפקוד גבוהה.

במדינת ישראל גופים כמו "אנוש" ו"בנפשנו" נאבקים לאורך שנים לספק רשתות תמיכה לחולים ולבני משפחותיהם. בעקבות פעילותם ופעילותם של אנשי מקצוע מתחום השיקום נחקק לפני כעשור חוק "שיקום נפגעי נפש בקהילה" המביא לשיפור איטי בזמינות השירותים החיוניים לאנשים המתמודדים עם פגיעות נפשיות ולבני משפחותיהם. לצד בתי החולים הפסיכיאטרים המתמודדים עם החולים בשעות הקשות ביותר, קמים בשנים האחרונות בישראל הוסטלים, קהילות תומכות, תוכניות לשילוב נפגעי נפש בתעסוקה, דיור, ופעילויות פנאי בקהילה. רשת השירותים הזו היא חיונית ממש, ועל המדינה לעבור עוד דרך ארוכה על מנת להופכה למספקת. בנוסף לשירותים אלה, חשוב גם שאנשים החולים בסכיזופרניה, והמעוניינים בכך כמו סאקס, יוכלו לזכות בטיפול רגשי המסוגל הן להתמודד עם תוכנן של חוויות פסיכוטיות, והן עם האתגרים הרגשיים האחרים שמחלה זו מעמידה בפני המתמודדים עמה.

סיפור חייה מעורר ההשתאות של סאקס מאשש את האמונות שצריכות ללוות את כולנו: כל אדם החולה בסכיזופרניה הוא קודם כל אדם עם שאיפות, יכולות ורגשות, ולא "מקרה;" גם בזמן התקפה פסיכוטית האדם לא נעלם, וגם אחרי תקופות ארוכות של סבל וירידה בתפקוד יכול לבוא שיפור; כחברה עלינו לספק לאנשים החולים בסכיזופרניה את התנאים שיאפשרו להם לבנות לעצמם חיים מספקים, ולקבל אותם כאזרחים שווי זכויות, במיוחד בעולם העבודה. בנוסף לכך, סאקס מאששת את האמונה שלחוויות הפסיכוטיות יש משמעות, ובהקשר ובתזמון הנכון, עזרה במתן משמעות לחוויות המפוררות והמפחידות הללו עוזרת לאדם החולה בסכיזופרניה להבין את עצמו הבנה מלאה יותר.

סיפרה המרתק של סאקס כתוב בצורה קולחת ונוגעת ללב. אם יתורגם לעברית הוא יוכל להוות מקור  השראה ותובנה לעשרות אלפי ישראלים החולים בסכיזופרניה, בני משפחותיהם, חבריהם, ואנשי המקצוע המנסים לסייע להם.

*אני מבקש להודות לפרופ' דני קורן מאוניברסיטת חיפה, החוקר את אפשרות הטיפול המוקדם בסכיזופרניה, שהפנה אותי לספרה של סאקס.

The Center Cannot Hold – My Journey Through Madness. Elyn R. Saks. Hyperyon. New York. 2007. 351 pp.